החלום הרטוב של ישראלים רבים הוא מעבר לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. החלום הזה לא מוגבל לקבוצת גיל מסוימת. חולמים אותו חיילים לפני שחרור בדיוק באותו האופן שבו חולמים אותו אזרחים בעשור החמישי לחייהם.
כמובן שהפנטזיה של אותם ישראלים כוללת מחשבות על משרה בכירה בחברה גדולה בארה"ב. לחילופין הרצון הוא להקים עסק ביבשת הצפונית שיתחרה בעתיד אפילו במיקרוסופט של ביל גייטס או אפל של סטיב ג'ובס. חלק בלתי נפרד מהחלום הוא הקמת משפחה לתפארת, שכוללת כמיטב המסורת האמריקאית: אישה, שני ילדים, כלב ולא יזיק איזה רכב אמריקאי גדול בגארז'.
ברוב המקרים המציאות טופחת על פני הישראלים שמגיעים לאמריקה. קצת אחרי הנחיתה וההתאקלמות הם מתחילים להבין ולהפנים שאף אחד לא באמת חיכה וציפה לבואם. חיפוש העבודה מתחיל להעיק ועל הקמת עסק ברוב המקרים מוותרים עקב הקשיים הרבים.
ישראלי טוב כמובן לא מתייאש מהר, או יותר נכון לומר מתקשה להודות בכישלונו. ולכן הישראלי שחולם אמריקה מתגלגל לעבודות שבארץ הוא לא היה מוכן לעשות בעד שום הון. גולת הכותרת של העבודות האלה היא כמובן ההובלות. חברות הובלה רבות מעסיקות בארה"ב מובילים ישראלים שהיגרו לארה"ב. עם השנים הוקמו גם לא מעט חברות הובלה על ידי ישראלים שחיים כבר שנים ארוכות באמריקה.
מוביל ישראלי בארה"ב יכול להתנחם בעובדה פשוטה אחת, המרחבים. הכבישים בארה"ב זה לא הכבישים של הארץ. המרחבים והנופים של ארה"ב לא קיימים אולי באף מקום אחר בעולם ולפחות מהדברים הללו יכול ליהנות המוביל הישראלי.
הובלות זה מקצוע לא פשוט, זאת עבודה קשה מאוד. הישראלים שהיגרו לארה"ב מעדיפים לעבוד בעבודה קשה רק כדי לתת עדיין סיכוי למימוש חלומם הרטוב.